פסק-דין בתיק ע"ר 10349-07-11

בפניי ערעור על החלטת בית הדין מיום 3.7.11 (כב' הרשם פרנקל), להעביר את כתבי הטענות בהליך המתנהל בין הצדדים, למשרד האוצר ולמשרד הפנים (להלן יחד - " המשרדים" או " המדינה"), על מנת שיבחנו אם להצטרף להליך.

רקע עובדתי

1.         המערער הגיש תביעה נגד המשיבה (ס"ע 8379-01-11). בכתב התביעה נטען כי המערער החל את עבודתו במשיבה בתחילת שנת 1995 כפקח עירוני, והתפטר בדין מפוטר לקראת סוף שנת 2009. בכתב התביעה נטען כי החל משנת 2004 הקים המערער את יחידת השיטור המשולב של המשיבה וניהל אותה וכי משך שנים שימש כממלא מקום בפועל של מנהל מחלקת הפיקוח העירוני. על אף שהוא זכאי, לטענתו, לשכר של מנהל מחלקה ו/או מנהל מקום מנהל מחלקה ו/או מנהל יחידה, הוסיפה המשיבה לשלם לו שכר של פקח עירוני בלבד, דרגה נמוכה בהרבה מהמגיע לו על פי מעמדו בפועל. ועוד טוען המערער בכתב התביעה, כי קיבל שכר הנמוך משכר המינימום, כי לא שולמה לו תוספת וותק וכי הוא זכאי לפיצוי מהמשיבה בגין התנהלותה כלפיו. בסך הכל תובע המערער הפרשי שכר וזכויות נוספות בשיעור של למעלה מ- 470,000 ש"ח.

2.         עם התפטרותו של המערער, לדבריו עקב העתקת מקום מגוריו לבאר שבע, שולמו לו פיצויי פיטורים בשיעור של 78,927 ש"ח.

3.         המשיבה הגישה כתב הגנה שבה הכחישה את טענותיו של המערער בכתב תביעתו. לדבריה, מקור התובענה הוא בדרישה בלתי לגיטימית של המערער לקבלת כספים שאינם מגיעים לו, ברכיבים שאינם מגיעים לו ואינם תואמים את אשר שולם לו ואשר סוכם עמו. המערער, לגרסת המשיבה בכתב הגנתה, עבד בתפקיד מסוים בעל דרגה ברורה, ידועה ומוגדרת, ועיסוקיו בתחומים שמעבר לכך היתה בשל רצונו להרחיב את חשיפתו לעניינים נוספים ובשל היעתרות המשיבה לכך מתוך רצונה להיטיב עמו, ושלא מתוך כוונה להעלות את שכרו ו/או לשנות מתפקידו ו/או מעמדו המוגדר. המשיבה מדגישה את היותה גוף מתוקצב ואת חובתה להתנהל במסגרת חוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן - " חוק יסודות התקציב"), ושלא לחרוג מהמותר לה על פי דין והסכם ובאישור הרגולטור.

            כן הגישה המשיבה כתב תביעה שכנגד, שבו היא עותרת להשבת הכספים ששולמו למערער עם התפטרותו ( 78,927 ש"ח). לדבריה, כספים אלה שולמו בשל האמון שנתנה בדברי המערער בעניין העתקת מקום מגוריו, אלא שהסתבר כי היה זה מצג שווא; ובפועל לא הציג המערער כל אסמכתא באשר להעתקת מקום מגוריו, וכשנתבקש לעשות כן, השיב כי הדבר אינו רלוונטי משום ששב להתגורר באשקלון.

4.         בכתב ההגנה שכנגד שב ומציין המערער, כי התפטר עקב העתקת מקום מגוריו לבאר שבע לאחר גירושיו וכי הוא זכאי לפיצויי הפיטורים שקיבל הן על פי חוק, הן על פי נוהג.

5.         ביום 3.7.11 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כב' הרשם פרנקל (להלן - " הדיון"), שבמהלכו הועלתה האפשרות לצרף להליך את המדינה. בתום הדיון הוחלט בעניין זה כך -

" [ה]מזכירות תעביר את כתבי הטענות לידי משרד הפנים ומשרד האוצר באמצעות פרקליטות מחוז דרום, על מנת שהמשרדים יחוו דעתם האם בכוונתם להצטרף להליך, הן בעניין פיצויי הפיטורין ששולמו לתובע והן בעניין כל תוספות השכר הנתבעות ע"י התובע." (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 3-5; להלן - " ההחלטה" או " החלטת הרשם").

6.         על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו. הצדדים הסכימו כי החלטתנו תינתן על יסוד כתבי הטענות וללא דיון.

טענות הצדדים בערעור

7.         המערער טוען כי יש לבטל את החלטת הרשם או לשנותה. לדבריו, ההחלטה לא התבססה על כך שלכתחילה היה מקום לצרף את המדינה להליך כנתבעת, מחד, ונוכחותה של המדינה אינה נחוצה על מנת להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, מאידך. המערער מוסיף כי השאלות שבמחלוקת קשורות בעיקרן להתנהגות המשיבה כלפיו באי תשלום השכר המגיע לו על פי מעמדו בפועל ו/או בכך שנמנעה מלבקש תקן לתפקידיו, וכי לרשויות המדינה אין כל קשר אליהן. כך גם באשר לכתב התביעה שכנגד, העוסק בפיצויי הפיטורים ששולמו למערער.

            המערער מוסיף כי העניין היחיד שבו יכולה המדינה לתרום הוא בבחינת השאלה אם ייתכן שהמדינה או רשות מקומית תשלם פיצויי פיטורים לאדם בותקו ובמעמדו (לעניין פנסיה תקציבית), גם כאשר, לכאורה, לא קמה זכאות לכך על פי חוק.

            המערער סבור כי שגה כב' הרשם בציינו בסיפא של ההחלטה, כי על המדינה לשקול את הצטרפותה להליך בעניין תוספות השכר הנתבעות על ידו. המערער מדגיש כי לא תבע תוספות שכר כלל ועיקר, כי אם שכר המגיע לו על פי תפקידו ומעמדו בפועל - שכר המורכב משכר יסוד ומתוספות שכר אחוזיות על פי חוקת העבודה ו/או הסכמים מקומיים, עניין שהמדינה כלל אינה קשורה אליו.

            ועוד סבור המערער כי שגה כב' הרשם בכך שנתן בידי המשרדים להחליט אם הם מצטרפים להליך אם לאו. בעניין זה מבקש המערער לקבוע, היה ותיוותר ההחלטה על כנה, שהחלטתו העתידית של כב' הרשם בעניין צירוף המדינה להליך תינתן רק לאחר שתתקבלנה תגובות הצדדים להחלטת הרשם.

            לטענת המערער, ההחלטה היא מיותרת, מוקדמת, אינה צודקת ועלולה לסרבל את ההליכים בתיק, במיוחד בשלב זה של הדיון, ואם תתעורר בהמשך ההליך שאלה מסוימת שתצריך את עמדת המדינה, ניתן יהיה לבקשה מהרשות הרלוונטית.

8.         לטענת המשיבה, יש להותיר את החלטת הרשם על כנה. לדבריה, התביעה היא למעשה להגדרת משרה בתקן הגבוה מזה שהיה למערער בפועל, והיא כוללת בקשה לעדכוני שכר בסיס, שינויי דרגות ותוספות שונות שכולם נגזרים מהגדרת המשרה ומהתקן של העובד וטעונים את אישורו של משרד הפנים. המשיבה חוזרת על כך שכיוון שהיא גוף מתוקצב ונוכח הוראות חוק יסודות התקציב, היא אינה רשאית לשלם לאיש מעבר למה שהוגדר לה על פי דין והסכם ובאישור הרגולטור. כן מציינת המשיבה, כי עוד בכתב הגנתה העלתה את הצורך בצירוף המדינה להליך ועתה היא עומדת על כך.

הכרעה

9.         בסעיף 27 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן - " חוק בית הדין לעבודה"), שכותרת השוליים שלו היא "סמכויות הרשם", נקבע, בין היתר, כך -